Noam Elimelech Ki Setze

“והיה אם בין הכות הרשע” פירוש “בין” לשון בינה, ר”ל כאשר יזכה הצדיק לבוא למדריגת בינה ששם היא עיקר התשובה, “הכות הרשע” פירוש אזי יכה ויכתת את הרשעות, “והפילו השופט” פירוש שיפיל את הרשעות שלא תשוב אליו עוד, “והכהו לפניו” פירוש שהצדיק יכתת בפניו את הרשעות, “כדי רשעתו במספר” פירוש ע”י שהצדיק יספר בפניו עבירות כאלו כפי רשעתו שעשה, ויגנה בפניו המעשה התעתועים, עי”ז יכתת את רשעתו שלא תשוב אליו עוד ויבוא לידי תשובה שלימה, “ארבעים יכנו” פירוש הכתוב מלמדו להצדיק ברצותו להחזירו בתשובה שלימה, אז יחזיק עצמו לצדיק גמור, ולזה רמז ארבעים, עין יפה א’ מארבעים, אע”פ שצריך אדם להחזיק עצמו לבינוני תמיד, אבל בשעה זו צריך להחזיק עצמו לצדיק גמור כדי שלא יוסיף על רשעתו עוד יותר, וזהו “פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה”, פירוש שתוסיף עליו יותר מכות רבות ועונשים אם לא יכתת את רשעתו לגמרי שלא יעשה כזאת עוד, “ונקלה אחיך לעיניך” ר”ל ותגרום לעצמך לצאת מן הג”ע לראות את יסורי אחיך איך הוא קלוי באש של גיהנם, לכן תראה לכתת את רשעתו לגמרי, שלא ישוב אל רשעתו וישוב בתשובה שלימה ויזכה לנועם עליון. וק”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Ki_Teitzei.9.1

Noam Elimelech Shoftim

.’כי יפלא ממך דבר כו’ בין דין כו’ וקמת ועלית כו 

נרלפרש דהנה הצדיק הוא מפליא פלאות גדולות, ע”י דיבורו הקדוש נמתקים כל הדינים מעל ישראל, וממשיך דינים על הרשעים, וזה הוא פלא גדול, וזהו “כי יפלא ממך דבר”, ר”ל כאשר תרצה שהדיבור שלך יעשה פלא כנ”ל, “בין דין לדין כו'” כנ”ל דהיינו להמתיק הדינים על ישראל ותמשיך הדין על רשעים, ותבחין איזה דין להמתיקו ואיזה דין להמשיכו על הרשעים, “וקמת ועלית” פירוש תראה לתקן את כל אבריך לקדש כל אבר ואבר שתהיה קומה שלימה, כאשר אמרתי על פסוק “ואראה דמות כמראה אדם יושב על כסא”, וחלילה לחשוב זאת על הבורא יתעלה שאין לו דמות ותמונה כלל, אך הענין שיחזקאל הנביא התקדש בקדושה רבה כל אבר ואבר והגיע עד שורשו בקומה שלימה, וזהו שאמר “ואראה דמות כמראה אדם” ר”ל שראה את דמותו שהגיע עד כסא הכבוד, וזהו “ועלית אל המקום אשר יבחר ה'” ר”ל שתעלה בקומתך עד כסא הכבוד. וק”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Shoftim.3.1

Noam Elimelech Re’eh

או יאמר “עשר תעשר כו'”, דהנה צריך האדם לעבוד את הבורא ב”ה במעשה ובמחשבה, דהיינו בכל מצוה ומצוה שעושה, צריך לעשות המעשה בקדושה עם המחשבה, וזהו “עשר תעשר” רמז להקדושה צריכה להיות כפול בשני אופנים, דהיינו במעשה ובמחשבה, “את כל תבואת זרעך” רמז לכל כללות המצוות נקראים “תבואות זרעך”, פירוש לפי הזריעה שלך, כמשל מי שזורע תבואה נקייה בלי פסולת אזי מצמיח ג”כ תבואה נקיה, ומי שזורע תבואה מעורבת עם פסולת אזי עולה ומצמיח ג”כ התבואה מעורבת עם פסולת, כן במצוות האדם אשר עושה, יש שעושה בלי שום תערובת סיג ופסולת, ויש שעושה המצוה בתערובת כל אחד לפי בחינתו, ואמר הכתוב שצריך אתה לעשות בקדושה “כל תבואת זרעך” במעשה ובמחשבה כנ”ל, “היוצא השדה”, ר”ל שהמצוה יוצאת ועולה אל השדה העליונה הוא שדה תפוחים כידוע, “שנה שנה” רמז שכל שנה ושנה צריך האדם לעבוד הבורא ב”ה בבחינה יתירה בהתגברות קדושה.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Re’eh.5.1

Noam Elimelech Ekev

ועתה ישראל מה ה’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה כו’ ללכת כו’ ולאהבה כו’ בכל לבבך כו’. הדקדוק מפורש, מה המקרא חסר עוד מלפרשו שחושב ומונה כל העובדות הללו יראה ואהבה וללכת בכל דרכיו, ומה יש עוד לעשות שאמר הכתוב שואל מעמך כי אם כו’. ונראה לפרש דהנה הבורא ב”ה לא ברא את עולמו רק להטיב לברואים, אך שצריך לזה כלי נכון ומוכשר שיוכל לקבל ההטבה, והנה המשל מי שרוצה לשלוח לחבית יין או דבש ואין לו כלי נאה ויפה, שואל מחבירו זה שיש לו כלי נאה של כסף וממלא אותה יין או דבש ושולח לזה שהכלי שלו, והנמשל מובן, שהאדם הוא הכלי לקבל, וזה הוא הכשרו ותיקונו של הכלי דהיינו האדם שיהיה מוכשר לקבל הטובות והשפעות הבורא ב”ה הוא היראה ואהבה וקיום מצוות ה’ וחוקותיו וכל דרכיו, ואז הוא כלי נאה ויפה, ושואל השי”ת הכלי הזאת וממלא אותה כל טוב.

‎וזהו “מה ה’ אלקיך שואל מעמך”, ר”ל אימתי השי”ת שואל מה שיש עמך, דהיינו הכלי שלך, כדי למלא אותה משפעת טובו וברכותיו, “כי אם ליראה” ר”ל זה בלתי אפשרי כי אם שתעבוד אותו בכל העובדות המנויים והמפורשים בפסוק, ואז תהיה כלי יפה ונאה ומוכשר לקבל, וישאל ממך הכלי שלך, דהיינו את עצמך, “לטוב לך” כדי שייטיב לך, ועל ידך יבואו טובות והשפעות לכל ישראל. וק”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Eikev.8.1

Noam Elimelech Va’eschanan

היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי, ואח”ז כתיב “אם יוספים אנחנו לשמוע כו’ עוד ומתנו”. הנה השני כתובים הם מכחישים וסותרים זה את זה לכאורה, שהם בעצמם אמרו “כי ידבר אלהים את האדם וחי”, והדר אמר “אם יוספים כו’ ומתנו”.

ונקדים לפרש פסוק בתהילים “אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון”. דהנה כתבנו פעמים רבות דהצדיק נקרא “איש אלקים”, כמ”ש “משה איש אלקים”, מפני שהצדיק הוא בעל הדינים והם בידו לכל אשר יחפוץ יטנו להכניעם ולהמתיק אותם, והצדיק הוא הדיין, כי הדיינים נקראים אלקים, וכאשר ידין ויגזור למטה כן יקום, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה, ולכן ע”י זה יכול לבטל כל הדינים מישראל וכל הגזירות, ולכן נקרא הצדיק איש אלקים פירוש בעל אלקים. וזהו דאמרינן בגמרא “הקב”ה גוזר והצדיק מבטל שנאמר (איוב כב, כח) ותגזור אומר ויקם”, והנה לכאורה האיך מוכח מזה שהצדיק יבטל הדינים והגזירות שהקב”ה גוזר, והלא משמעות הפסוק הוא כשהצדיק גוזר הקב”ה מקיים, ועפ”י הדברים הנ”ל ניחא שפיר, כשהצדיק דן למטה וגוזר, אין דין למעלה וממילא הם בטלים.

אך זאת צריך להבין, מאין הוא להצדיק שיכול לרפאות לחולה ע”י תפילתו ולהמשיך לו חיות שיחי’ האדם, והלא חיותו של הצדיק איננו לעולם, הלא הוא כמקריות והאיך דבר מקרה יכול ליתן חיות לאדם, השי”ת ב”ה וב”ש שהוא חי וקים לעד ולעולמי עולמים וחיותו הוא עצמיות יכול ליתן חיות לאדם המקרי, אבל לא כן האדם שאין חיותו עצמיות. אמנם אין זה כי אם מחמת שהצדיק מדבק עצמו בהש”י ב”ה, ונמצא חיותו דבוק בהחיים הנצחיים העצמיות, והוי ליה חיותו של הצדיק ג”כ עצמיות ונצחיות, כי עצם אל עצם יחד ידובקו, ולכן יש כח ביד הצדיק להמשיך חיות אל החולה. ואם תאמר א”כ יהא הצדיק חי וקים לעולם, זה בלתי אפשרי מחמת שהצדיק אינו תמיד בהדביקות, ולפעמים נפסק מהדביקות כי העולמות כך נבראים, מטי ולא מטי‏ (בזהר ח”א טז, ב) (בזהר ח”א סה, א), דהיינו שהצדיק צריך להיות הולך תמיד ממדריגה למדריגה, וברצותו לעלות להמדריגה היותר גבוה ועליונה, צריך להוריד ולשוב קצת למטה ואח”כ עולה למדריגה היותר גבוה, ובהגיע עת וזמן הילוכו בדרך כל הארץ לעלמא דקשוט והוא נפסק מהדביקות, אזי ילך ויאסף אל עמיו. ואמנם זה היה חפצו ורצונו של המקום ב”ה שנהיה אנחנו כולנו דבקים בו, ולכן אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענו, כי אנכי הוא מצות עשה, ולא יהיה לך הוא מצות ל”ת באלקות, והם דברי דביקות, ולכן אמר לנו השי”ת ב”ה בעצמו למען נהיה דבקים בו בהחיים הנצחיים.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Vaetchanan.4.2

Noam Elimelech Devarim

אלה הדברים כו’ בעבר הירדן כו’. נ”ל כי הנה הצדיק תמיד תשוקותיו הגדולים להשפיע רב טוב לבית ישראל, ולפעול להם כל צורכיהם בני חיי ומזוני, ולהפך מדת הדין לרחמים, ולהמשיך להם חסדים גדולים, כדי לעשות נחת רוח ליוצרו ית’, לפעול תענוג בכל העולמות ולהמשיך השפעות תמיד בלי הפסק, ולזה צריך הצדיק להיות הפקר כמדבר, כדרך שאמרו בגמרא לגבי יואב “וביתו כמדבר” שהיה ביתו הפקר לעובר ושב כמדבר, וגם הצדיק הזה צריך שיהיה הפקר לכל הצריך אליו לכל דבר, וזו היא הפירוש “אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל במדבר”… (חסר כאן).

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Devarim.9.1

Noam Elimelech Masay

ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. נ”ל דהנה לכאורה יש לדקדק. א’ שהיה לו לכתוב “ויכתוב משה את מסעיהם” ומלת “מוצאיהם” הוא מיותר ואין לו פירוש לכאורה. וגם למה נכתבו המסעות הללו וכמו שדקדק רש”י ז”ל. ועוד למה נכתב בכל מסעי “ויחנו” והיה די בכתבו “ויסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות” וכן כולם.

‎אך הענין דהנה מ”ב מסעות נכתבו כאן רמז למ”ב עולמות. והנה יש עולם שהוא דין ויש עולם שהוא רחמים ויש עולם שהוא משותף ברחמים, וכן כל עולם ועולם מיוחד לעצמו כל אחד למצותו ותיקונו, אך מחמת שיש בני אדם המקלקלים במעשיהם אשר לא טובים ופוגמים חלילה באיזה עולם, זה נקרא בשם מסעי ע”ד “ויסעו מהר ההר” דאיתא בזוהר פ’ חוקת דנטלי מלאלפא תלמודא כו’ ע”ש לשונו, וצריך הצדיק לתקן מה שקלקלו עולם, וזה נקרא בשם חנייה ע”ד שאמר הכתוב “ויחן ישראל נגד ההר”, ולכן נאמר “ויסעו ויחנו”, ר”ל מה שנסעו מקדמונו של עולם קצת וקלקלו באיזה עולם, “ויחנו” פירוש שהיו הצדיקים שביניהם מתקנים כנ”ל, לכן בפסוק “ויחנו ברתמה” פירש רש”י בפירושו על שם הלשון הרע של מרגלים נקרא המקום רתמה, על שם גחלי רתמים ע”ש, ולא פירש כן בשאר מסעות, בשביל שזה החטא היה בגלוי שהוא חטא המרגלים, וזהו “ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם”, פירוש היינו מה שהצדיקים מוציאים בפיהם בכחם בפנימיותם הקדושה, הם מתקנים את המסעות כנ”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bamidbar%2C_Masei.1

Noam Elimelech Pinchos

וידבר כו’ פינחס בן אלעזר בן כו’, עד ולא כליתי כו’. ופירש”י לפי שהיו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם כו’ והרג נשיא שבט מישראל לכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. ויש להקשות וכי הם לא היו יודעין מזה שמצד אב הוא מיוחס ואעפ”כ דברו, ומה הועיל שנכתב בתורה היחוס של אהרן? ‎ונראה לפרש דהנה יש כמה בני אדם שאינם מרגישים איזה דבר אם בא לידם אם לעשות הדבר ההוא או לאו, לפי שאין מבינים לנטות עצמן אם יש מצוה בעשות הדבר ההוא, כי היצה”ר מסמא את עיני האדם לבלתי ראות האמת חלילה, אלא כשרואין צדיק א’ שעושה הדבר ההוא והצדיק הוא עושה הדבר באהבה ויראה כ”כ עד שכל הרואין אותו מעידין על הדבר שהוא מצוה גדולה לעשות כמעשהו, אעפ”י שמתחילה לא ידעו אם יש מצוה בה. כן היה הדבר כאן שאצל השבטים בתחילה לא הבינו את המצוה של הריגת זמרי וכמ”ש שנתעלמה ממנו הלכה, וכשבא פנחס ועשה הדבר הזה בכח קדושתו הגדולה, אז הרגישו כולם פה אחד שזה מצוה גדולה להרוג אותו אעפ”י שהוא נשיא, לכך היה בעיניהם חידוש גדול על פינחס שהיה מצד אם בן פוטי ויעשה דבר גדול כזה מה שלא עלה בלבם כלל שזה הוא מצוה, ואיך בא זה לפינחס לידע מן הסוד ההוא. לכך מתרץ הכתוב לומר לא יהיה הדבר חידוש בעיניכם, הלוא הוא נין אהרן ועמדה לו זכות אהרן, והם שדברו חלילה לא מחמת גנאי דברו, אלא כמתמיהים על עצמם איך לא הרגישו בדבר לעשות כמעשהו הקדושה והטהורה. ‎היוצא לנו מזה, שאחר שעשה פנחס דבר זה הכניס קנאה בלב עם הקודש שמהיום והלאה יביטו על ארחותיהם בעינא פקיחא להיות זריז ונשכר במצות ה’. והנה האדם העובד ה’ מעצמו ולפי שכלו אז אינו יכול להגיע לעלות כי אם עד מקום ששכלו מגיע וכפי שרשו וכח הבנתו, אבל כשאדם רואה מחבירו דבר טוב והוא מקנא עצמו בו עשות ג”כ כך, הקנאה מביאה שיעשה אפילו שלא בדרך הטבע ויכול לעלות למעלה עי”ז, ולכך כתוב “אל תקנא כו’ כי אם ביראת ה’ כל היום”. ‎וזהו “פינחס בן אלעזר כו’ השיב כו'” ע”י “בקנאו את קנאתי בתוכם”, פירוש שהכניס בלב ישראל הקנאה ביראת ה’ כו’, “ולא כליתי” פירוש הדבר הזה הוא דבר שאין בו כליון, “לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום” כי האדם הנקרא עובד ה’ באמת הוא השלם בעובדי’, ומי גרם זה? פינחס בגודל קדושתו, ולכן נתתי לו ברית שלום

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bamidbar%2C_Pinchas.1.1

Noam Elimelech Balak

טובו אוהליך כו’. איתא בגמרא שכל הברכות שנאמרו ע”י בלעם נתבטלו חוץ מן הפסוק הזה מה טובו. והטעם לזה נראה בהקדים לפרש פסוק “ולא אבה כו’ לשמוע כו’ ויהפוך כו'”, יש לדקדק דמעיקרא אמר “ולא אבה לשמוע” משמע שלא רצה לשמוע אליו כלל, והדר כתיב “ויהפוך כו'” משמע ששמע אלא שהפכה לברכה. ונראה שהפירוש כך, דאיתא בגמרא “מתוך ברכתו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו לקללם אלא שהפך הש”י לברכה”, וכך פירוש הפסוק “ולא אבה” ר”ל שהקב”ה לא רצה לשמוע קללתו ולברכם בברכה שהיא היפך הקללה שחישב בלעם, אלא ברכם בברכה שאינו היפך הקללה, וכוונת הש”י ב”ה היה בזה כדי שלא יסבור בלעם שהקב”ה אינו חפץ לברך את ישראל אך לבטל מהם הקללה שלא תחול ולכך ברכם בהיפך מקללה, ולכן ברכם ב”ה בברכה אחרת למען ידע שכוונתו אינה כי אם לברך את ישראל ממש תמיד, וזהו “ולא אבה כו’ ויהפוך” שהפך מחשבתו שרצה לקללם, והש”י ב”ה ברוב רחמיו לא די שביטל קללתו אף ברכם ברכה אחרת.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bamidbar%2C_Balak.5.1

Noam Elimelech Chukas

“ואשד הנחלים אשר נטה כו'”, דאיתא בגמרא כנחלים נטיו כאהלים נטע ה’ למה נסמכה אהלים לנחלים מה נחלים מעלים את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים שהם התורה מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות, ואיתא בגמרא תפילות אבות תיקנום ר’ יהושע אומר תפילות כנגד תמידין תיקנום, וי”ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהיינו באמת האבות תקנו התפילות, אלא דבזמן שבהמ”ק קיים היו הקרבנות מכפרים, תמיד של שחר על עבירות שבלילה ותמיד של בין הערבים על העבירות של יום ונמצא היו תמיד בלא חטא, ועתה בעו”ה שחרב בית המקדש התפילות מכפרין במקום התמידין ולזה תקנו התפילות. וזה יכול להיות שרמזו חז”ל “מה נחלים” ע”פ דברינו הנ”ל שהנחלים היינו תפילות, “מה נחלים כו’ מטומאה לטהרה” דהיינו שמכפרים, “כך אהלים נטע” היינו התורה מכפרת. וזהו פירוש “ואשד הנחלים” כפרש”י שפך הנחלים, דהיינו השורש הנמשך מהנחלים הם התפילות, “אשר נטה” היינו התורה כנ”ל כאהלים נטע, דעי”ן מתחלפת בה”א, ועי”ז נמשך שאנחנו קיימין בגלות המר, וזהו “לשבת ער” הוא לשון עורר, שאנחנו יכולים לישב בין האומות העוררים עלינו

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bamidbar%2C_Chukat.11.4