Noam Elimelech Toldos

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני, ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי כו’, ויאמר אליו הנה משמני ארץ כו’.ויש לדקדק למה המתין יצחק עד שאמר עשו “הברכה אחת” כו’, ולא בירך אותו מיד כשאמר לו עשו “הלא אצלת לי ברכה”. גם לכאורה כמו זר נחשב שיצחק ירצה לברך את עשו ולא את יעקב.

אך הענין, דיצחק היה רוצה לברך את עשו בגשמיות ואת יעקב ברוחניות כידוע, וכשראה עשו שבירך יצחק את יעקב בברכה הראויה לו לעשו, צוח ואמר לאביו “הלא אצלת כו'”, עכשיו שברכת את יעקב בגשמיות, דהיינו שהם נשפעים מג’ עולמות עב”י, הלא ברכה שהיא מעולם אצילות מגיע לי, וזהו אצלת לי וכו’. והשיב לו אביו “הן גביר שמתיו כו’ וכל אחיו כו’ ודגן ותירוש כו'”, רמז השלשה ברכות הוא נגד שלשה עולמות הנ”ל נתתי ליעקב אחיך, “ולך אפוא מה אעשה בני”, פירוש היא הברכה מעולם העשיה שאברך אותך בה, וזהו מה “אעשה” דווקא, ר”ל מעולם עשיה. ואמר לו עשו בנו “הברכה אחת היא לך אבי”, פירוש שגם בגשמיות בעולם עשיה תמצא עוד ברכה לברכני ג”כ, ומיד ברכו בברכת גשמיות, אבל כשאמר לו תחילה לברכו בברכת רוחניות כנ”ל “הלא אצלת”, לא היה פונה כלל לדבריו ולא השיב לו כלום ועשה עצמו כלא ידעו והשיב לו “מה אעשה”. וק”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bereshit%2C_Toldot.10.1

Noam Elimelech Chayei Sarah

ויען עפרון כו׳ אדוני שמעני ארץ ארבע מאות כו׳ וישקול אברהם לעפרון כו׳. נראה לפרש דהנה האמת הוא השורש שיהיה האדם כעפר לכל, אך היסוד העפר הוא המושך את האדם לעצלות ושפלות גם אם הוא צדיק, באומרו היצה”ר אליו שאינו צריך לעבוד עוד כי כבר תיקן את עצמו במה שהוא במדריגת עפר ועל ידי זה מביאו לעצלות בעבודת הבורא ית׳, וצריך האדם להתחזק נגדו אז בשמעו את דברי היצה”ר המביאו לעצלות, להתחיל בעבודת הבורא מחדש כאילו לא עשה עדיין כלום, וזהו שאנו מתפללין “ונפשי כעפר לכל תהיה ובמצותיך תרדוף נפשי”, ר”ל שלא יביאני היצר לעצלות לבטל מצוותיך חלילה, אלא אדרבה במצותיך תרדוף נפשי. 

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bereshit%2C_Chayye_Sara.4.1

Noam Elimelech Vayera

ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלקים יראה לו השה לעולה בני. כבר דקדקו קמאי מדוע מייחס העקידה לאברהם ולא ליצחק. ונראה לפרש דהנה באמת אברהם ויצחק ידעו שלא היה דעת הקב”ה לשוחטו, ואברהם שהיה מדתו מדת חסד, הלך בבטחונו שישובו שניהם, כמ”ש “ונשתחוה ונשובה אליכם”, רק שאעפ”כ היו הולכים במסירת נפשם כאילו לשחוט אותו באמת, וזהו “וירא את המקום מרחוק”, פירוש ‘המקום’ רמז הגם שהיה רואה שיצא ממנו יעקב שנאמר בו ‘ויפגע במקום’, אעפ”כ היה מרחיק מלבו המחשבה זאת, מחמת שהיה הולך בשלימותו כנ”ל. 

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bereshit%2C_Vayera.10.1

Noam Elimelech Lech Lecha

או יאמר “לך לך כו׳”, דהנה הצדיק שהוא יודע שהוא משפיע ומחמת זה הוא רוצה לפעמים להשפיע לקרוביו ולתלמידיו, אבל באמת רצונו של השי”ת שלא יעלה על מחשבתו כלל שהוא משפיע, רק שיעבוד השי”ת ב”ה בשלימות והשפע ממילא בא. 

וזהו “ויאמר כו׳ לך לך מארצך כו׳”, ר”ל שלא יעלה במחשבתך כלל דבר הנוגע לארצך כו׳, רק “אל הארץ אשר אראך”, ר”ל שכל עבודתך יהיה רק אל הארץ העליונה והשפע ממילא יבוא. וק”ל.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bereshit%2C_Lech_Lecha.9

Noam Elimelech Bereishis

“ויקרא אלהים לאור יום כו'”, ר”ל כפשוטו, “ולחושך”, דהיינו מה שהצדיק צריך לתקן ועדיין לא נתקן, כל זמן שאינו בתיקונו נקרא ‘חושך’, ו”קרא” אותו “לילה”.

ואי”ה בביאת משיחנו שאז יתוקן הכל יהיה אחדות גמור, וזהו שרמז הכתוב “ויהי ערב”, ר”ל כשיצמח משיח צדקינו במהרה ויהיה הלילה לערב, פירוש ‘ערב’ לשון מתיקות, גם לרמוז על השכינה הקדושה שהיא במערב, והיה לעת ערב יהיה אור יתוקן הכל ויבוא לאחדות גמור כמו שהיה קודם שבירת הכלים, “ויהי בוקר יום אחד”, שיבוא הכל אל האחדות, שגם הלילה יהיה ליום ויהיה הכל אחד. 

וזהו “מתחילה עלה במחשבה לבראו במידת הדין”, פירוש קודם הנפילה הנקרא ‘עולם המחשבה’ היה במידת הדין, כי שם אין צריך לרחמים, “וראה” פירוש אחר הנפילה שהיה צריך לראיה כנ”ל, לפי “שאין העולם מתקיים” בלא צדיקים כנ”ל שהם צריכים להעלות אותן הניצוצין, “ושיתף מידת הרחמים” שהצדיקים צריכים לרחמים. והבן היטב.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Bereshit%2C_Bereshit.4.3

Noam Elimelech Haazinu

האזינו השמים ואדברה כו’. נ”ל ע”ד דאיתא בזוהר הקדוש לעתיד כשיבוא משיח צדקינו במהרה יבוא משה רבינו ע”ה וילמוד תורה עם ישראל ויגלה להם הרזין דאורייתא ופירוש התורה הקדושה, ואמר להם משה רבינו ע”ה “האזינו השמים” דהלומדי תורה נקראים “שמים”, וציוה להם שהם ילמדו התורה כאשר יחדשו בה איזה חידוש יהיו בבחינת “האזנה”, דהיינו שיאזינו הדבר מלמעלה בהופעת האור הקדושה עליהם מלמעלה כשלומד הדבר ההוא ואז יפתחו פיהם לדבר בה, וע”י לימוד התורה תגרמו לקרב הגאולה ותזכו לשמוע רזין דאורייתא מפי כמאז ומקדם, וזהו “ואדברה” פירוש שתגרמו שאדבר עמכם לעתיד, במהרה בימינו אמן.

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Ha’Azinu.1.1

Noam Elimelech Shabbos Shuva

דבר אל אהרן אחיך. נראה לפרש דהתורה הקדושה מלמדת לאנשים המוכיחים לבני אדם, שלא יוכיחו לאנשים ליצים וריקנים, אשר בודאי אין דבריהם נכנסים כלל באזניהם, כמו שאמר הכתוב “אל תוכח לץ”, רק לאנשים המקשיבים לקול תוכחה ומוסר ורוצים בתשובה, אליהם יגיד ויורה דרכי התשובה. 

וזהו “דבר אל אהרן אחיך” רצה לומר שהוא אחיך, ורוצה במעשים טובים ויקבל תוכחה ממך, וכה תאמר אליו “ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת” פירוש, אם הוא אדם כזה שיש לו כל מיני עיתים לטובה ולרעה, שלפעמים עושה מעשים טובים ולפעמים להיפך, שנכשל חס ושלום לפעמים בעבירה, האדם כזה “אל יבא בכל עת אל הקדש” שאל יכניס עצמו בסודות עליונים, “אשר מבית לפרוכת” פירוש כיון שעשה לעצמו מסך המבדיל בינו ובין הקדושה, לא יכנס בסודות עליונים מיד, רק מתחילה ישוב מעבירות שבידו בתשובה ויתחרט מאד. 

וזהו “אל פני הכפורת” לשון כפרה, שהתשובה והחרטה מכפרת עוון, “אשר על הארון” רצה לומר קודם לימוד התורה יתחרט ויתודה על עוונותיו, ויהיה לימודו לרצון לפניו ית”ש, ו”ארון” רמז על התורה על שם שמונחת בארון, זה העיקר. ואמר הכתוב “כי בענן” פירוש גם אם עשה לעצמו מסך המבדיל, כמו שכתוב “סכות בענן לך מעבור תפלה”, אף על פי כן “אראה על הכפורת” פירוש על ידי התשובה והחרטה יראה אליו השי”ת לקבלו, “ולא ימות” שגדול כח התשובה שמארכת ימים, ואין לך דבר שעומד בפני התשובה. 

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Vayikra%2C_Acharei_Mot.2

Noam Elimelech Yirah

וידבר אלהים אל משה כו’. נראה לפרש דאיתא בגמרא “רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה”, יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב”ה מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע ולשבר כל תאוויות הגשמיות, וזהו “תחילתן יסורין”, ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו – הוא היצה”ר – השלים עמו, אז “סופן שלוה”. 

‎וזהו “וידבר אלהים”, שדיבור הוא לשון קשות ואלקים הוא מדרגת יראה, ופירושו “וידבר” לשון קשות “אלקים” ר”ל אז כשהיה במדרגת יראה, “ויאמר אליו אני ה׳” פירוש כשבא במדרגת אהבה דהיינו ה’, אז היתה אמירה בלשון רכה. 

‎ויש לומר זהו כוונת רש”י ז”ל “וידבר אלקים דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה וכדאיתא במדרש שהטיח דברים כלפי מעלה”, ובאמת ח”ו שמשה רבינו ע”ה יטיח דברים נגד השי”ת, רק זה היה מחמת גודל אהבת ישראל, וזה מורה על גודל אהבת הבורא ית”ש, והפירוש כך, “וידבר אלקים כו׳” כלומר אע”פ שהיה ראוי לדבר אתו משפט על שהקשה לדבר כו׳, אך מחמת שהיה מגודל אהבת ישראל שהיא אהבת הבורא ית”ש, לכן “ויאמר אליו אני ה'” שהיא אמירה רכה באהבה. 

‎וזהו שהתפלל דוד המלך ע”ה (תהילים קיט, לח) “הקם לעבדך אמרתיך כו׳”, פירוש שהשי”ת יסייע לו לבוא למדרגת אהבה המרומז בלשון אמירה, “אשר ליראתך” ר”ל אהבה כזו שמתוך אהבה אבוא ליראה שהיא היראת הרוממות. וק”ל

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Shemot%2C_Vaera.1

Noam Elimelech Ki Savo

והיה כי תבא כו’. נראה לפרש דהנה יש שני מדריגות צדיקים, יש צדיק עובד ה’ מיראה כל ימות החול, ובהגיע שבת קודש ניתוסף עליו קדושה יתירה שעובד מאהבה, כי בחינת שבת היא אהבה, ובוא יבוא הצדיק במדריגת אהבה, ויש צדיק שגם בימי החול עובד ה’ באהבה, וזה הצדיק נקרא בשם “שבת” כדאיתא בזוהר הקדוש תלמיד חכם נקרא שבת, והיינו כי שבת היא בחינת אהבה, והצדיק הזה ג”כ תמיד בבחינה הזאת לכן ג”כ נקרא שבת. 

וזהו שאמרו חז”ל “כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים”, ר”ל הצדיק שהוא תמיד בבחינת אהבה והוי כמענג עם השבת שמתענגין זה עם זה, כי הוא תמיד בבחינת אהבה כמו השבת, נותנין לו נחלה כו’ ר”ל נחל ה’, הוא הנחל העליון אשר משם מושך הצדיק השפע לישראל. וזהו דמצינו באליהו הנביא ז”ל “וישב בנחל כרית והעורבים מביאים לו לחם”, ולכאורה למה בחר ה’ בעורבים שהם אכזרים על בניהם שהם יביאו לו לחם? וע”פ דברינו הנ”ל כך פירושו, “וישב בנחל” שהיה ממשיך השפעות מנחל העליון, ודרכי העורבים הם הקליפות לטרוף טרף ההשפעות, אלא העובד ה’ מאהבה גם הם ישלימו ויסכימו עמו לבלתי יגעו בהשפעה, וזהו רמז ש”העורבים הביאו לו לחם” ר”ל שגם הקליפות הסכימו עמו. וזהו “כל המענג כו’ נותנים לו נחלה”, כנ”ל להמשיך השפעות מנחל ה’, “בלי מצרים” ר”ל בלי שום קטרוג ומונע. 

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Devarim%2C_Ki_Tavo.1