וידבר אלהים אל משה כו’. נראה לפרש דאיתא בגמרא “רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה”, יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב”ה מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע ולשבר כל תאוויות הגשמיות, וזהו “תחילתן יסורין”, ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו – הוא היצה”ר – השלים עמו, אז “סופן שלוה”. 

‎וזהו “וידבר אלהים”, שדיבור הוא לשון קשות ואלקים הוא מדרגת יראה, ופירושו “וידבר” לשון קשות “אלקים” ר”ל אז כשהיה במדרגת יראה, “ויאמר אליו אני ה׳” פירוש כשבא במדרגת אהבה דהיינו ה’, אז היתה אמירה בלשון רכה. 

‎ויש לומר זהו כוונת רש”י ז”ל “וידבר אלקים דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה לעם הזה וכדאיתא במדרש שהטיח דברים כלפי מעלה”, ובאמת ח”ו שמשה רבינו ע”ה יטיח דברים נגד השי”ת, רק זה היה מחמת גודל אהבת ישראל, וזה מורה על גודל אהבת הבורא ית”ש, והפירוש כך, “וידבר אלקים כו׳” כלומר אע”פ שהיה ראוי לדבר אתו משפט על שהקשה לדבר כו׳, אך מחמת שהיה מגודל אהבת ישראל שהיא אהבת הבורא ית”ש, לכן “ויאמר אליו אני ה'” שהיא אמירה רכה באהבה. 

‎וזהו שהתפלל דוד המלך ע”ה (תהילים קיט, לח) “הקם לעבדך אמרתיך כו׳”, פירוש שהשי”ת יסייע לו לבוא למדרגת אהבה המרומז בלשון אמירה, “אשר ליראתך” ר”ל אהבה כזו שמתוך אהבה אבוא ליראה שהיא היראת הרוממות. וק”ל

https://www.sefaria.org/Noam_Elimelech%2C_Sefer_Shemot%2C_Vaera.1