Noam Elimelech Re’eh

והנה יראת העונש יכול להיות לאדם אף שאין רואה הדבר המיראו, רק באומרים לו למשל “אל תלך אל המקום הזה ששם הוא דבר הממית והמזיק”, הוא מתירא ואינו הולך, אבל אהבה בלתי אפשרי להיות לאדם כי אם בראותו הדבר הנאהב, וכל זמן שאין רואה בעיניו אין לו רק השתוקקות לראות, ואהבה הוא האחדות, ולכן אהבה בגימטריה אחד. והנה בהיות האדם במדריגה זו באחדות, צריך שמירה תמיד ולהחזיק עצמו שעדיין אינו במדריגה זו, ונמצא שורש הדבר אהבה נקרא בשם ראיה כנ”ל, שאין אהבה נגמרת אלא בראיה.

וזהו “ראה”, פירוש כשאתה במדריגת אהבה הנקרא בשם ראיה, “אנכי נותן לפניכם”, ר”ל עדיין צריך להחזיק עצמך שאינך במדריגת אחדות גמור, רק “לפניכם” שהוא לשון רבים, ועדיין אתה כשאר בני אדם, כי אם “היום ברכה וקללה”, ר”ל תחזיק עצמך כאילו התחלת היום להרגיל עצמך במדריגת אהבה ויראה, “ברכה” רמז לאהבה “וקללה” רמז ליראה, דהיינו רצועה לאלקאה, “את הברכה אשר תשמעו כו'”, י”ל ע”פ המשל אדם שהיה בו איזה חולשה ר”ל ונתרפא ממנה, אזי בכל עת ורגע הוא מעייין ושומע אם חלילה החולשה הזאת מתעורר בו, כן הנמשל בכל אדם צריך בכל עת ורגע לשמוע בעצמו ולעיין אם הוא יוצא ידי חובתו בעשיית מצוות ה’, אם אין מתעורר בו ח”ו איזה דבר שאינו הגון, וזהו “את הברכה אשר תשמעו” ר”ל זה הוא ברכה לאדם אשר תשמעו אל כו’ כנ”ל, שתשמעו ותעיינו תמיד אף בעשותכם מצוותיו ית”ש אם אין אתם מחסרים בהם, “והקללה אם לא תשמעו” ר”ל אם לא תשגיחו על עצמיכם כנ”ל, לכן צריך האדם להסתכל תמיד ולהשגיח על עצמו בכל עת שזה יהיה ברכה לו ולזרעו עד עולם. וק”ל.

Noam Elimelech Ekev

ועתה ישראל מה ה’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה כו’ ללכת כו’ ולאהבה כו’ בכל לבבך כו’. הדקדוק מפורש, מה המקרא חסר עוד מלפרשו שחושב ומונה כל העובדות הללו יראה ואהבה וללכת בכל דרכיו, ומה יש עוד לעשות שאמר הכתוב שואל מעמך כי אם כו’. ונראה לפרש דהנה הבורא ב”ה לא ברא את עולמו רק להטיב לברואים, אך שצריך לזה כלי נכון ומוכשר שיוכל לקבל ההטבה, והנה המשל מי שרוצה לשלוח לחבית יין או דבש ואין לו כלי נאה ויפה, שואל מחבירו זה שיש לו כלי נאה של כסף וממלא אותה יין או דבש ושולח לזה שהכלי שלו, והנמשל מובן, שהאדם הוא הכלי לקבל, וזה הוא הכשרו ותיקונו של הכלי דהיינו האדם שיהיה מוכשר לקבל הטובות והשפעות הבורא ב”ה הוא היראה ואהבה וקיום מצוות ה’ וחוקותיו וכל דרכיו, ואז הוא כלי נאה ויפה, ושואל השי”ת הכלי הזאת וממלא אותה כל טוב.

וזהו “מה ה’ אלקיך שואל מעמך”, ר”ל אימתי השי”ת שואל מה שיש עמך, דהיינו הכלי שלך, כדי למלא אותה משפעת טובו וברכותיו, “כי אם ליראה” ר”ל זה בלתי אפשרי כי אם שתעבוד אותו בכל העובדות המנויים והמפורשים בפסוק, ואז תהיה כלי יפה ונאה ומוכשר לקבל, וישאל ממך הכלי שלך, דהיינו את עצמך, “לטוב לך” כדי שייטיב לך, ועל ידך יבואו טובות והשפעות לכל ישראל. וק”ל.

Noam Elimelech Va’Eschanan

העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים^[167]. על דרך המשל אדם המסתכל באיזה חפץ טוב, ואינו משים אל לב מדי יום מעלות החפץ ההוא, אז החפץ ההוא אינו נושא חן בעיניו מחמת ההרגל בו. ותחנונים הוא לשון חן, והיינו “מי שעושה תפילתו קבע” פירוש שאינו מתאמץ עצמו בכל יום בתשוקה יתירה יותר מיום הקודם לו, “אין תפילתו תחנונים” שאין נושאת חן בעיניו. וזהו “ד׳ חנינו לך קווינו” פירוש מחמת שלך כל תשוקתינו ומקוים אנחנו לך, לכך הוא לחן לנו עד מאד.

Noam Elimelech Mattos Masei

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. דהנה הצדיק הרוצה להמשיך השפעות על ישראל צריך לחבר עמו שאר צדיקים, שע”י הדיבור המדבר עמהם הוא משפיע לכל ישראל, והם המסייעים אותו אל הטוב ההוא להסתים פי המקטרג מעליו בזכות הרבים, משא”כ כשהוא לבדו צריך כח גדול ויד חזקה להשקיט המקטרג לבל ישלוט בו. וזהו שאמר משה רבינו ע”ה “איכה אשא לבדי כו'”, פירוש כשאני לבדי בלא התחברות שאר צדיקים הוא למשא עלי להמשיך לכם צורכיכם כו’. וזהו “וידבר משה אל ראשי המטות” פירוש שחיבר עצמו עם הצדיקים, “לבני ישראל” כמו בשביל ישראל, להמשיך להם שפע. וק”ל.

וזהו “עורי צפון ובואי תימן”, ר”ל הסיבה שעל ידה תעורר את הצפון היא השפעות פרנסה ע”ש “מצפון זהב יאתה”, “ובואי תימן” צריך אתה שתבוא למדרגות “תימן”, ע”ד הרוצה להחכים ידרים, והיינו התחברות הצדיקים והחכמים כנ”ל.

Noam Elimelech Pinchos

וידבר כו’ פינחס בן אלעזר בן כו’, עד ולא כליתי כו’. ופירש”י לפי שהיו השבטים מבזין אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם כו’ והרג נשיא שבט מישראל לכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. ויש להקשות וכי הם לא היו יודעין מזה שמצד אב הוא מיוחס ואעפ”כ דברו, ומה הועיל שנכתב בתורה היחוס של אהרן?

ונראה לפרש דהנה יש כמה בני אדם שאינם מרגישים איזה דבר אם בא לידם אם לעשות הדבר ההוא או לאו, לפי שאין מבינים לנטות עצמן אם יש מצוה בעשות הדבר ההוא, כי היצה”ר מסמא את עיני האדם לבלתי ראות האמת חלילה, אלא כשרואין צדיק א’ שעושה הדבר ההוא והצדיק הוא עושה הדבר באהבה ויראה כ”כ עד שכל הרואין אותו מעידין על הדבר שהוא מצוה גדולה לעשות כמעשהו, אעפ”י שמתחילה לא ידעו אם יש מצוה בה. כן היה הדבר כאן שאצל השבטים בתחילה לא הבינו את המצוה של הריגת זמרי וכמ”ש שנתעלמה ממנו הלכה, וכשבא פנחס ועשה הדבר הזה בכח קדושתו הגדולה, אז הרגישו כולם פה אחד שזה מצוה גדולה להרוג אותו אעפ”י שהוא נשיא, לכך היה בעיניהם חידוש גדול על פינחס שהיה מצד אם בן פוטי ויעשה דבר גדול כזה מה שלא עלה בלבם כלל שזה הוא מצוה, ואיך בא זה לפינחס לידע מן הסוד ההוא. לכך מתרץ הכתוב לומר לא יהיה הדבר חידוש בעיניכם, הלוא הוא נין אהרן ועמדה לו זכות אהרן, והם שדברו חלילה לא מחמת גנאי דברו, אלא כמתמיהים על עצמם איך לא הרגישו בדבר לעשות כמעשהו הקדושה והטהורה.

היוצא לנו מזה, שאחר שעשה פנחס דבר זה הכניס קנאה בלב עם הקודש שמהיום והלאה יביטו על ארחותיהם בעינא פקיחא להיות זריז ונשכר במצות ה’. והנה האדם העובד ה’ מעצמו ולפי שכלו אז אינו יכול להגיע לעלות כי אם עד מקום ששכלו מגיע וכפי שרשו וכח הבנתו, אבל כשאדם רואה מחבירו דבר טוב והוא מקנא עצמו בו עשות ג”כ כך, הקנאה מביאה שיעשה אפילו שלא בדרך הטבע ויכול לעלות למעלה עי”ז, ולכך כתוב “אל תקנא כו’ כי אם ביראת ה’ כל היום”.

וזהו “פינחס בן אלעזר כו’ השיב כו'” ע”י “בקנאו את קנאתי בתוכם”, פירוש שהכניס בלב ישראל הקנאה ביראת ה’ כו’, “ולא כליתי” פירוש הדבר הזה הוא דבר שאין בו כליון, “לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום” כי האדם הנקרא עובד ה’ באמת הוא השלם בעובדי’, ומי גרם זה? פינחס בגודל קדושתו, ולכן נתתי לו ברית שלום. ועיין עליו.

Noam Elimelech Balak

מה טובו אוהליך כו’. איתא בגמרא שכל הברכות שנאמרו ע”י בלעם נתבטלו חוץ מן הפסוק הזה מה טובו. והטעם לזה נראה בהקדים לפרש פסוק “ולא אבה כו’ לשמוע כו’ ויהפוך כו'”, יש לדקדק דמעיקרא אמר “ולא אבה לשמוע” משמע שלא רצה לשמוע אליו כלל, והדר כתיב “ויהפוך כו'” משמע ששמע אלא שהפכה לברכה. ונראה שהפירוש כך, דאיתא בגמרא “מתוך ברכתו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו לקללם אלא שהפך הש”י לברכה”, וכך פירוש הפסוק “ולא אבה” ר”ל שהקב”ה לא רצה לשמוע קללתו ולברכם בברכה שהיא היפך הקללה שחישב בלעם, אלא ברכם בברכה שאינו היפך הקללה, וכוונת הש”י ב”ה היה בזה כדי שלא יסבור בלעם שהקב”ה אינו חפץ לברך את ישראל אך לבטל מהם הקללה שלא תחול ולכך ברכם בהיפך מקללה, ולכן ברכם ב”ה בברכה אחרת למען ידע שכוונתו אינה כי אם לברך את ישראל ממש תמיד, וזהו “ולא אבה כו’ ויהפוך” שהפך מחשבתו שרצה לקללם, והש”י ב”ה ברוב רחמיו לא די שביטל קללתו אף ברכם ברכה אחרת.

וזהו פירוש הפסוק “וירא בלעם כי טוב בעיני ה’ לברך כו'”, פירושו ג”כ כדלעיל, דהיינו שבלעם הבין שהקב”ה אין כוונתו רק לברך את ישראל ולא לבטל קללתו לבד, שאל”כ היה לברכם בברכה שהיא היפך הקללה, ולכך עלה בלבו של בלעם ג”כ לברך את ישראל וחישב מחשבה טובה עליהם, ונתן הש”י בפיו ברכת מה טובו, ולכך נתקיימה כי לא היה בה משום מחשבת קללה משא”כ בשאר הברכות.

וזהו פירוש הגמרא “מברכתו של אותו רשע” כו’, והיינו ברכת מה טובו, והיא נקראת “ברכתו” כי לא חישב בה קללה, משא”כ שאר הברכות שהיה בהם תערובות קללה וזה היה עיקר מחשבתו של אותו רשע בהם, ולכך נתקיימה זו דווקא . ופירוש “איך היה בלבו” קאי על שאר הברכות. והבן כי מתוק לחיך

Noam Elimelech Chukas

אך הענין הוא, וכך פירוש “זאת חוקת התורה אשר צוה ה’ לאמר”, דהנה הש”י ב”ה נתן לנו תורתו הקדושה הכלולה בנגלה ונסתר כנגד אהבה ויראה, דהיראה הוא הנגלה, דהיינו מחמת שאנו רואים את מעשה נוראותיו ונפלאותיו אנו יראים מפניו ית”ש, ומצד נוראותיו מורא עולה על ראשינו והוא הנגלה, ואהבה הוא הנסתר, דאהבה יוכל להיות לאדם כשמזכירים לפניו איזה דבר יופי ומהולל ומשבחים לפניו הדבר ההוא, אז לבו מתלהב לדבר זה מאד ונפשו משתוקק שיזכה לראות הדבר ההוא, והנגלה הוא דבר שיש לו קצבה, כי בלתי אפשרי שיהיה האדם במורא בלי הפסק תמיד באימה וחרדה כי יבוטל ממציאות, ואהבה הוא דבר שאין לו קצבה.
וזהו “שמש ומגן ה’ אלקים” פירוש כמו שה”שמש” שהיא הבהירות בהתפשטות שאין לו קצבה, וה”מגן” דהיינו כשעושין מחיצה בפני השמש הוא יש לו קצבה, וכן התורה הקדושה הנתונה לנו בנגלה ונסתר, אם היה הטעם מפורש היה דבר שיש לו קצבה, ולכן סתמו הכתוב ולא נאמר הטעם מפורש, למען נבין מעצמינו טעמו של דבר, וזה הוא דבר שאין לו קצבה, כי כל טעם שנזכה להבינו יש לו עולם מיוחד, באמירתינו הטעם נעשים שמים חדשים בכל פעם.

Noam Elimelech Korach

“ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו” כו’. דהנה הצדיק בשעת תפילתו הוא בודאי בדביקות ובקדושה במחשבות טהורות וצלולות וזכות, ובעת אכילתו מחמת שהוא דבר גשמי, אז מורא עולה על ראשו לבל יתגשם וינתק מהקדושה ח”ו ע”י האכילה, ולכן הוא מתחזק ומתאמץ לקדש עצמו יותר ויותר בעת אכילתו לדבק עצמו בקשר ודביקות גדול, ונמצא בעת אכילת הצדיק הוא מקדש את עצמו יותר מבשעת תפילתו, אבל לא כן שאר העם שבעת תפילתם יכולים להתקדש יותר מבשעת אכילתם, וזהו פירוש “וקוי ה’ יחליפו כח”, דהקדושה שאדם מקדש ומטהר עצמו בעת תפילתו ואכילתו, עי”ז הוא נותן כח בפמליא של מעלה, “וקוי ה'” הם אותם הצדיקים השלימים המקוים ומצפים לתשועת ה’ הוי”ה ב”ה שיתמלא במהרה ושיהא השם שלם בקרוב, הם מחליפים הכח, פירוש מחליפים משאר העם, שאצל ההמון עם בשעת תפילתם הם יותר בקדושה, אבל הם מקדשים ומטהרים עצמם באכילתם יותר ויותר מבשעת תפילתם, וזהו “ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו” ר”ל כשתרימו הקדושה והדביקות שזה נקרא בשם “חלב” כמו בהקרבן שלא נקרב ממנו אלא החלב, כך בתפילה – הקדושה שבה היא העולה למעלה, וזהו בהרימכם את הקדושה, “ונחשב לכם תרומתכם כתבואת גורן”, ר”ל קדושת תרומתם בתפילתם יחשב כמו בעת אכילתם, וזה רמז “תבואת גורן ויקב” היינו האכילה שהיא בקדושה וטהרה כנ”ל..

Noam Elimelech Shelach

ואמר הכתוב איך הדרך לבוא אל לימוד תורה לשמה ליראה את השם, ומפרש “ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם” פירוש שישגיח על עבירות שאדם דש בעקביו, שישמור עצמו: מכעס ומחנופה, משקרים ורכילות ולשון הרע, משנאה, מקנאה, מתחרות, מגאות, מפניות, מהסתכלות בנשים, מדברים בטלים, מחמדת ממון שאינו של יושר, וכן בכל דבר ודבר ישגיח על עצמו בעינא פקיחא, ואז כאשר ילמוד או יעסוק באיזה חכמה מחכמת אלקות, יאיר לו אור תורתו וילמדהו דרכי השם והשגות אמיתותו ית”ש ויתעלה. ו”ציצית” הוא מלשון מציץ מן החרכים, “בגדיהם”לשון בגידה, יסתכל עליהם וינצל מכל וכל מהם, אז טוב לו בזה ובבא אמן כן י”ר.

Noam Elimelech Behaaloscha

וביום הקים את המשכן. נראה דהנה הצדיק כל עבודתו להעלות ולהקים את השכינה, ואמר הכתוב כאשר יהיה הצדיק במדרגה הזאת ויקים את המשכן היא השכינה, “כסה הענן את המשכן” פירוש הצדיק הזה הוא תמיד בהכנעה גדולה וכאילו כסהו הענן, דהיינו לפניו שפלותו וחסרונות שבו, וחושב בעצמו שאינו צדיק כלל, “ובערב” ר”ל אבל מי שהוא בערב ובחשך, “יהיה על המשכן כמראה אש” פירוש הוא חושב בעצמו שהוא כמראה אש, שהוא צדיק גמור, “כן יהיה תמיד הענן יכסנו” בצדיק גמור, “ומראה אש לילה” מי שהוא במדרגת לילה הוא סובר דווקא שהוא טוב, והאמת הוא להיפך אצל הצדיק גמור. וק”ל.