לנגדי תמיד
Logged In
ויצא הכהן” כו׳, דהצדיק צריך לתקנו ולהחזירו בתשובה, ומחמת גודל האור והדביקות של הצדיק, בלתי אפשרי לאדם השפל לקבל ממנו תשובה, ואמר הכתוב “ויצא הכהן” פירוש שצריך להטות את עצמו ולירד ממדרגתו, “אל מחוץ למחנה” פירוש אל האדם השפל הזה שיצא חוץ למחנה השכינה, שהפריד את עצמו מהקדושה על ידי חטאיו, “וראה הכהן” היינו הצדיק בראייתו הקדושה ושכלו שמשים עינו עליו, “והנה נרפא” על ידי הצדיק המשרה עליו קדושה בראייתו.
זאתהחי׳אשרתאכלו כו׳. נ”ל דאיתא בזוהר הקדוש זאת החיה רמז להשם הקדוש, אשר תאכלו פי׳ שע”י יש לנו אחיזה וחיות.
וידבר כו׳ צו את בני ישראל פרש”י אין צו אלא זירוז ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס. ונ”ל ע”פ הרמז, דהנה האדם העובד את השי”ת ב”ה צריך לעבוד בזריזות ובמדות טובות, אבל העובד את השי”ת בעצלות ובדוחק שלא ברצון, אזי הרי הוא חסר הגוף שאין לו גוף שהוא כמו כיס ונרתק להנשמה, וזה שרמז רש”י ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס, דהיינו שעובד בעצלות כנ”ל.
ויקרא אל משה וידבר ד׳ אליו מאהל מועד לאמר. לכאורה היה ראוי לכתוב ויקרא ד’ אל משה וידבר אליו כדי שנדע מי קראו, ולא כן עתה ויקרא אל משה סתם ואינו יודע מי קראו. אך הענין הוא דאיתא בזוהר ויקרא כו׳ אלף זעירא, דהשכינה כשאינה במקומה אזי היא זעירא, ואז היו במדבר ועיקר מקום כבודו הוא בבית המקדש בירושלים, ולכן מתחילה נאמר “ויקרא אל משה” והוא אלף זעירא קרא אל משה, אך אח”כ כשכבר קראו והיה משה רבינו ע”ה מטה עצמו לעבודת הבורא ב”ה בכל יכלתו, והיה מקדש עצמו במאוד מאוד ובא למדריגה זו “וידבר ה׳ אליו” שהוא שם הרחמים.
וכי ינצו אנשים כו׳. נ”ל דהנה כתיב “ויאמר עשו הלעיטני נא מן האדום האדום הזה ויאמר יעקב מכרה כיום וכו׳”, י”ל שזה רמז על היצה”ר נקרא עשו, ויצ”ט נקרא בשם יעקב, דהיינו שהיצה”ר הוא מסית לאדם תמיד, “הלעיטני נא מן האדום” רמז האד”ם אפר דם מרה, שילך אחר התאוות הגשמיות והחומריות, “ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי”, דהמצוות נקראים “בכור” מלשון ביקור ודרישה, דכ”ף בקו”ף נתחלפים באותיות גיכ”ק, דהיינו קודם שיעשה אדם מצוה, צריך לבקר ולדרוש לעשותה כמצותה וכתקנה בלי שום פניה, ולחזור בתשובה קודם עשייתה. והנה לפעמים היצה”ר מסית לאדם ג”כ שיעשה מצוות כדי שיהיה לו אחיזה ר”ל ג”כ בהמצוות שאיננו עושה אותן כתיקונן, ויש לו כח לאחוז בהם, וזהו טענת היצ”ט נגדו, “מכרה כיום כו׳”, פירוש מה לך עוד להסיתני לעשות מצוות שאינם צלולים רק מעורבים עם פניות, די לך שאתה מסיתני לעבירות ח”ו, ומעתה הניח לי המצוות שלא יהיה לך חלק בהם, וזהו “מכרה כיום את בכורתך לי”, פירוש מכור אותם לי שיהיו צלולים כיום בלי תערובות שאור, וממילא בלתי אפשרי לעשות מצוות בשלימות כי אם בהקדם לתקן עוונות.
ועשית את הקרשים למשכן. יש לומר דהנה כתיב “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”, ונ”ל דאיתא בברייתא דרבי ישמעאל “בשלש עשרה מדות התורה נדרשת”, ור”ל עיקר התורה היא נדרשת כשאדם מחזיק בשלש עשרה מידות מה הוא רחום כו׳ וכן כולם, ואז תורתו שלומד נדרשת בכל עולמות. ו”מקדש” בגימטריא “מדת”, ו”מדה” הוא לשון כלי, ור”ל כשאדם מחזיק עצמו בהמידות טובות ולשמור עצמו מכל מדה רעה, אז הוא מרכבה להשכינה. וזהו הפירוש “כביכול”, ר”ל כ”ב הוא כמו ק”ב בקו”ף, שכ”ף בקו”ף מתחלפין באותיות גיכ”ק, וקב הוא מדה, כמו שמצינו “חנינא בני די לו בקב חרובין”, ור”ל “כב” דהיינו ע”י המדות – “יכול”, ר”ל ע”י המידות טובות שאדם מחזיק עצמו בהם ומשמר את עצמו ממידות רעות, יכול הקב”ה לשכון בזה העולם, דהיינו ע”י שהוא מרכבה להשכינה. וזהו “ועשו לי מקדש”, ר”ל שתתקנו את עצמכם במידות כדי שאשכון בתוכם, וראש על המידות רעות הוא מידת שקר, דכל מידות רעות הם נגד מידת אמת, וכשיחזיק את עצמו במידת אמת וישבר עצמו ממידת שקר עד תכליתה, אזי ממילא הוא מחזיק את עצמו במידות טובות ומשבר עצמו ממידות רעות.
וזהו “ובשר בשדה טרפה לא תאכלו”, פירוש שיהיה אכילתכם בקדושה כדי שלא תתנו כח לשדה טריפה, דהיינו אל הקליפה ר”ל דהוא שדה אחר כנ”ל, “בשר” רמז לגשמיות, “לכלב תשליכון אותו”, דאיתא “מעולם לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו, דתמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה, ושל בין הערבים על עבירות היום”, לכאורה הלא אין קרבן מכפר בלא תשובה? וגם לשון “לן” אין לו פירוש, הלא גם ביום לא היה לו עבירה, שתמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות של יום? אך הענין הוא, כדאיתא בזוהר הקדוש שהחיצונים היה להם חיות מעשן המערכה, ונמצא מחמת שהיה להם חיות לא היו מתאמצים לפנות אל האדם להחטיאו ולטמאו בלילה בטומאת קרי ח”ו שזה הוא מקום חיותם, וזהו “לא לן ועבירה בידו”, ר”ל שלא בא לידי טומאת קרי בלילה.
וזהו “לכלב תשליכון אותו”, דבזמן שבית המקדש היה קיים היה מזבח מכפר ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו. ואיתא בגמרא שאש הבא מן השמים על המזבח היתה רבוצה כארי, ואחר שחטאו היתה רבוצה ככלב, דהיינו שהקליפה טרפה הכל, ואמר הכתוב הוי זהיר באכילתך שיהיה בקדושה, והגשמי שבתוך אכילה תשליך מרחוק להכלב, כמו עשן המערכה, ואל יקרב אליך כלל וכלל.
“ואם מזבח אבנים תעשה כו'”, דאיתא בספר יצירה דאותיות נקראים בשם “אבנים”, פירוש אם תרצה לזבוח היצה”ר ע”י עוסקך בתורה, “לא תבנה אתהן גזית” פירוש לא תהיה לימודך ח”ו להראות פלפולך שהוא כאבני גזית, “כי חרבך הנפת עליה”, אם תגבה את חריפותך ופלפולך לכבודך ולגבהותך, “ותחללה” אז תחלל את התורה ח”ו, “ולא תעלה במעלות” פירוש שלא תחזיק עצמך במעלות, “אשר לא תגלה ערותך עליו” כי עי”ז יתגלה חרפתך ושטותך, רק יהיה כל כוונתך לכבוד הבורא ב”ה יתעלה ויתהלל. וק”ל.