מה טובו אוהליך כו’. איתא בגמרא שכל הברכות שנאמרו ע”י בלעם נתבטלו חוץ מן הפסוק הזה מה טובו. והטעם לזה נראה בהקדים לפרש פסוק “ולא אבה כו’ לשמוע כו’ ויהפוך כו'”, יש לדקדק דמעיקרא אמר “ולא אבה לשמוע” משמע שלא רצה לשמוע אליו כלל, והדר כתיב “ויהפוך כו'” משמע ששמע אלא שהפכה לברכה. ונראה שהפירוש כך, דאיתא בגמרא “מתוך ברכתו של אותו רשע אתה יודע מה היה בלבו לקללם אלא שהפך הש”י לברכה”, וכך פירוש הפסוק “ולא אבה” ר”ל שהקב”ה לא רצה לשמוע קללתו ולברכם בברכה שהיא היפך הקללה שחישב בלעם, אלא ברכם בברכה שאינו היפך הקללה, וכוונת הש”י ב”ה היה בזה כדי שלא יסבור בלעם שהקב”ה אינו חפץ לברך את ישראל אך לבטל מהם הקללה שלא תחול ולכך ברכם בהיפך מקללה, ולכן ברכם ב”ה בברכה אחרת למען ידע שכוונתו אינה כי אם לברך את ישראל ממש תמיד, וזהו “ולא אבה כו’ ויהפוך” שהפך מחשבתו שרצה לקללם, והש”י ב”ה ברוב רחמיו לא די שביטל קללתו אף ברכם ברכה אחרת.

וזהו פירוש הפסוק “וירא בלעם כי טוב בעיני ה’ לברך כו'”, פירושו ג”כ כדלעיל, דהיינו שבלעם הבין שהקב”ה אין כוונתו רק לברך את ישראל ולא לבטל קללתו לבד, שאל”כ היה לברכם בברכה שהיא היפך הקללה, ולכך עלה בלבו של בלעם ג”כ לברך את ישראל וחישב מחשבה טובה עליהם, ונתן הש”י בפיו ברכת מה טובו, ולכך נתקיימה כי לא היה בה משום מחשבת קללה משא”כ בשאר הברכות.

וזהו פירוש הגמרא “מברכתו של אותו רשע” כו’, והיינו ברכת מה טובו, והיא נקראת “ברכתו” כי לא חישב בה קללה, משא”כ שאר הברכות שהיה בהם תערובות קללה וזה היה עיקר מחשבתו של אותו רשע בהם, ולכך נתקיימה זו דווקא . ופירוש “איך היה בלבו” קאי על שאר הברכות. והבן כי מתוק לחיך