כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת. הנה מלת “לכם” אינו מדוקדק, תנו “לי” היה לו לומר, שבוודאי רצה פרעה שיתנו לו מופת. ועוד יש לדקדק, אחר שהראו לפניו מופת שהמטה נהפך לתנין ויעשו גם החרטומים כן, מה היה צריך פרעה חיזוק הלב כמ”ש “ויחזק לב פרעה”, הלא ממילא מאחר שראה שגם החרטומים עשו כן אין צריך חיזוק לזה.

אך נראה פשוט, דהנה האדם המלומד בניסים שהשי”ת עושה לו נס בכל עת, אזי הוא תמיד חידוש ונפלא בעיניו, הגם שרואה שהשי”ת עושה לו תמיד ניסים, אעפ”כ הוא מפליא הדבר לחידוש גדול, אבל העושה דבר חידוש פעם אחד ע”י כישוף וכדומה, אזי בפעם שנית אין חידוש בעיניו לכלום, מאחר שעשה בעצמו פעם אחד. וזהו שאמר השי”ת ב”ה “כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת”, פירוש שתעשו מופת כזה שגם לכם יהיה למופת ולחידוש, זה יהיה ודאי דבר ה׳, ולכן כתיב “וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו”, וגבי חרטומים כתיב “ויעשו גם הם בלטיהם כן” ולא כתיב “לפני פרעה”, משום דהשלכת מטה אהרן היה חידוש לפני פרעה, שהבין שהוא דבר ה׳ מחמת שראה שגם בעיני משה ואהרן היה לחידוש, אבל בחרטומים לא היה שום חידוש, לא להם ולא לפרעה, כי ידעו שעושים ע”י שטותיהם, ולכן נאמר שפיר “ויחזק לב פרעה”, שהיה צריך חיזוק הלב, כי הבין שאין בהם ממש ואעפ”כ היה מחזק את לבו.