“ויחלום והנה סלם כו׳”, דהנה הצדיק הוא מושך השפעה ופרנסה, וצריך שיהא הפרנסה והלחם אצלו כחלום, דהיינו שלא יהא הלחם אצלו רק מצד ההכרח שבלתי אפשרי לעולם בלא לחם, ולזה אותיות לחם הוא חלם. וגם צריך להיות תמיד נגד עיניו שפלות עצמו ורוממות אל יתברך, ואז תפילתו עולה לפניו יתברך וגורם לעצמו שיבוא לו קדושה, ע”ד שפרשתי לעיל בפרשת תולדות “דברים היוצאים מן הלב” כו׳, דהיינו שדברי קדושה היוצא מלב האדם נכנסין ללב אותו אדם עצמו, ומרבים ומוסיפים קדושה רבה יתירה, וכן להיפוך ח”ו, וזהו “ויחלום” ר”ל שהיה אצלו השפעות הלחם כחלום, ועוד “והנה סלם מוצב ארצה” ר”ל התפילה שהיא עולה