ויאמר ה’ אל אברם לך לך כו’. נ”ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ב”ה בשלש מדריגות זו אחר זו, דהיינו [א] מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה ובטהרה, ועל ידי זה הוא משבר כח ‘אלקים אחרים’ ד’אלקים’ גימטריה ‘הטבע’, ואחר שמשבר כח אלקים אחרים, זוכה לבוא למדריגת יראה שהוא אלקים חיים,

ב. צריך האדם לשבר המידות השפלות שבו שהם אצלו בתולדה מיום צאתו מרחם אמו, יש בני אדם שמידותיהם יותר גרועים משאר בני אדם במידה זו, דהיינו למשל מדת כעס וכדומה, ששאר מידותיו גרועים מחבירו בתולדה, ואחר שמשבר כח המידות השפלות והגרועות הוא זוכה לבוא לאהבת הבורא ב”ה.

[ג] ואחר כל זאת צריך לבוא למדריגה ג’ שהיא התפארות, כמו שמבואר לעיל בפרשת נח, שכל מעשיו יהיו יפים ומפוארים, כמו שאמר התנא “כל שהיא תפארת כו׳ ותפארת לו מן האדם”.

וזה הוא רמז “לך לך מארצך”, רמז למדריגה ראשונה שהיא התאוות הארציות הגשמיות שהוא מוטבע בהחומר וצריך לצאת ממנה, “וממולדתך” רמז למדריגה ב׳ שהם המידות הגרועות הנולדים עם האדם, “ומבית אביך” רמז למדריגה ג׳, דהנה עיקר התפארות השפלות באים לאדם ע”י שהוא מתגאה ומתפאר באבותיו שהוא בן גדולים, וצריך לצאת מהמידה הגרועה הזאת להתפארות אחרת הטוב בעיני ה׳ ואדם כנ”ל, “אל הארץ אשר אראך” רמז לארץ עליונה. וזהו “השתחוו לה׳ בהדרת קודש”, פירוש להדר ולפאר בתפארת את הקדושה שהיא מדריגת התפארת.

וזהו “נופת תטופנה שפתותיך כלה כו׳”, רמז ג”כ לשלש מדריגות הנ”ל, “נופת תטופנה” רמז למדריגת יראה, ‘נוטפות מור’ ודרשו חז”ל ‘אל תקרי מור’ כו׳, ו”שפתותיך כלה” רמז למדריגת אהבה, ככלה האהובה לארוס שלה, “דבש וחלב תחת לשונך” רמז למדריגה ג׳, שכל מעשיו הם כדבש ומפוארים לכל אדם.