“ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו” כו’. דהנה הצדיק בשעת תפילתו הוא בודאי בדביקות ובקדושה במחשבות טהורות וצלולות וזכות, ובעת אכילתו מחמת שהוא דבר גשמי, אז מורא עולה על ראשו לבל יתגשם וינתק מהקדושה ח”ו ע”י האכילה, ולכן הוא מתחזק ומתאמץ לקדש עצמו יותר ויותר בעת אכילתו לדבק עצמו בקשר ודביקות גדול, ונמצא בעת אכילת הצדיק הוא מקדש את עצמו יותר מבשעת תפילתו, אבל לא כן שאר העם שבעת תפילתם יכולים להתקדש יותר מבשעת אכילתם, וזהו פירוש “וקוי ה’ יחליפו כח”, דהקדושה שאדם מקדש ומטהר עצמו בעת תפילתו ואכילתו, עי”ז הוא נותן כח בפמליא של מעלה, “וקוי ה'” הם אותם הצדיקים השלימים המקוים ומצפים לתשועת ה’ הוי”ה ב”ה שיתמלא במהרה ושיהא השם שלם בקרוב, הם מחליפים הכח, פירוש מחליפים משאר העם, שאצל ההמון עם בשעת תפילתם הם יותר בקדושה, אבל הם מקדשים ומטהרים עצמם באכילתם יותר ויותר מבשעת תפילתם, וזהו “ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו” ר”ל כשתרימו הקדושה והדביקות שזה נקרא בשם “חלב” כמו בהקרבן שלא נקרב ממנו אלא החלב, כך בתפילה – הקדושה שבה היא העולה למעלה, וזהו בהרימכם את הקדושה, “ונחשב לכם תרומתכם כתבואת גורן”, ר”ל קדושת תרומתם בתפילתם יחשב כמו בעת אכילתם, וזה רמז “תבואת גורן ויקב” היינו האכילה שהיא בקדושה וטהרה כנ”ל..